מתכוני בישול

שנתיים אפיתי את פאי הדובדבנים הזה אוכמניות וצילמתי כמה תמונות. היה לי כל…

שנתיים אפיתי את פאי הדובדבנים הזה אוכמניות וצילמתי כמה תמונות. הייתה לי כל כוונה לכתוב את המתכון ולפרסם אותו בבלוג שלי. הוא היה טעים, ריח של יין אדום וסנגריה, הריח שבקע מהתנור בזמן האפייה, ממלא את הבית בריח של קיץ. הביס הראשון היה כל מה שרציתי מתוך פאי פירות. עֲסִיסִי. מתוק. עֲפָרִי. טארט. בהיר.⁠ ⁠ ואז איבדתי את הערות המתכון עבורו.⁠ ⁠ או שאולי אף פעם לא רשמתי אותן. זיכרונות וכמה תמונות היו כל מה שהיה קיים מהעוגה הזו. והתמונות האלה התפוגגו בכונן הקשיח שלי, כמעט אבדו בפינה הדיגיטלית של כונן קשיח חיצוני, נאנקת ממשקלן של כל עשרות אלפי התמונות שסביר להניח שלעולם לא אסתכל בהן או אשתמש בהן שוב. פיקסלים לועגים לי כי לא הייתה לי מחשבה מוקדמת לרשום הערות או לשמור את ההערות כדי להכין את העוגה הזו שוב. אבל אני לא. נסיעה לשוק האהוב עליי בשבוע שעבר פירושה שהשתגעתי קצת עם הפירות ועכשיו אני צריך לנצל הכל לפני שהכל יתקלקל. שלא לדבר על עץ השזיף בחצר האחורית שלי כבד בשפע הבשל שלו. זו הפעם הראשונה מזה שנים שאני בבית במהלך הקיץ ואני נחוש לנצל את פרי האבן האדום בצבע דיו שמחכה לי. אפילו קניתי קוטף פירות כדי להגיע לשזיפים שבראש העץ. אני כאן בשביל השזיפים.⁠ ⁠ ובכל זאת. הפאי הזה. אני רוצה שוב את העוגה הזו.⁠ ⁠ אבל, כמו כל כך הרבה דברים עכשיו, אני פשוט אצטרך לחיות עם הזיכרון שלה. לעת עתה….⁠ .⁠ .⁠

Related Articles

Back to top button